אבן חן אבן חן היא סלע, מינרל או מאובן נדיר, שלאחר עיבוד יש לה ערך כספי רב והיא משמשת כתכשיט. מאז ומתמיד נמשך האדם לאבני חן עקב יופיין ונדירותן, ליטש אותן ויצר מהן תכשיטים. בדרך כלל נמצאות אבני החן בסלעים במעמקי האדמה או בנהרות ובנחלים. עם השנים, יחס האדם לאבני חן סגולות ותכונות שונות, והן תפסו ועדיין תופסות מקום רב בדת ובאמונות תפלות. ההגדרה של אבני חן היא אבנים שדרגת הקשיות שלהם על פי סולם מוס היא 8-10 כמו היהלום, הקשה ביותר; כמו כן, גם אבן הברקת והאודם....

האבנים היקרות מקבלות את צבען מריכוז התחמוצת המתכתית שבהן. הן מצויות בעיקר בסלעי פרץ וצפחה, אולם לעתים ניתן למוצאן גם בסלעי משקע. ריכוזים גבוהים יחסית של אבני חן נמצאים בדרום אפריקה, גרמניה, ברזיל, מקסיקו, טיבט ובארצות רבות אחרות. כאשר האבנים הן במצבן הטבעי הן נראות בדיוק כמו אבנים רגילות. לאחר שמקלפים את ה"קליפה" העשויה ממינרלים, ולאחר שמלטשים את האבן, מגלים את אבן החן המבריקה הנמצאת בפנים. ערך האבן נקבע על פי משקלה בקרטים. זיהויה של אבן החן נקבע על ידי מומחים בתחום שמבחינים בין סוגי המינרלים. באופן מלאכותי אפשר לייצר את אבני האודם, הברקת והספיר, וגם את היהלום.

בקברים קדומים נקברו עם המת לעתים גם אבנים יקרות. את האבנים האלו מצאו הצלבנים בימי הביניים ולקחו אותם לאירופה, שם ייחסו לאבנים האלו כוחות קסם. לדוגמה, אבן הספיר נחשבה כמגנה מפני עוני. רק היהלום, האודם, הספיר, הברקת האופאל והאחלמה נחשבו לאבנים טובות ממש, וכל השאר נחשבו רק לאבנים טובות למחצה, או אבנים נחותות יותר.